איילנד פיק נפאל- מידע וסיפור דרך

איילנד פיק הינה פסגה פופלרית עבור המחפשים בהימלאיה לחוות טיפוס על מעל רף ה 6000 מטרים. פסגת ההר מתנשאת לגובה 6189 מטרים והוא נמצא באיזור האוורסט.

הנוף מפסגת ההר וגם הדרך על ההר עוצרי נשימה. למרות קרבתו היחסית לאוורסט הוא לא נראה מפסגת ההר אך הנוף מתגמל גם בלעדיו

הטיפוס על ההר דורש מיומנות טכנית בסיסית ושימוש בקרמפונים, גרזן קרח , חציית סולמות מעל תהומות קרח, סנפלינג  ושימוש בציוד חיכוך וטיפוס נוסף על מנת להעפיל לפסגה.

בהימלאיה, בטרקים באיזור זה אנחנו כבר נמצאים בגובה די רב של כ 4000 מטרים וההגעה למחנה הבסיס לוקחת כמה וכמה ימים של טרק המתחיל משנחתנו בשדה התעופה הקטן של Lukla,  תלוי בסוג המסלול שעושים כך שההגעה למחנה הבסיס, העפלה לפסגה וירידה בחזרה לוקחות כ 36 שעות ארוכות בהנחה שמזג האוויר מאפשר את הטיפוס לפסגה ואין אירועים מיוחדים.

ימי הטרק הם חלק בלתי נפרד מהטיפוס והמרחק הרב מהתחלת הצעידה מאפשרים זמן התאקלמות לתנאי הגובה בצורה הדרגתית ומספר הימים שההגעה למחנה הבסיס לוקחת משתנה בהתאם למסלול הנבחר ומצבנו הבריאותי.

אל מחנה הבסיס, Island Peak Base Campיוצאים מהנקודה Chukung והדרך לוקחת כשלוש שעות בקצב יחסית מהיר. תוך דקות מקימים את האוהל, פורקים את הציוד ופורסים את “המטבח” לחימום מים מהשלגים שמסביב, להכנת מרק ותה ולהכנת האוכל.

תוך כדי התארגנות, מזג האוויר הנעים יחסית מתחלף ושלג מתחיל לרדת. בינתיים בלי רוחות כך שאין בעיות מיוחדות. מכינים מרק ואורז עם ירקות לארוחת צהרים מאוחרת ומרק ותבשיל תפוחי אדמה לארוחת הערב המוקדמת.

תוך כדי הכנת הארוחות מארגנים את התרמיל, מה לוקחים עבור הטיפוס על ההר ומה משאירים באוהל במחנה הבסיס.

במעיל “מחביאים” חטיפי שוקולד ואנרגיה למינהם לעת הצורך באנרגיה זמינה. מים ומצלמה דוחפים בינתיים לתוך שק השינה על מנת שלא יקפאו ויתחממו בזמן המנוחה שלנו לקראת היציאה בלילה לעבר הפסגה.

הולכים לישון בשעה מוקדמת, או מנסים בכל אופן, בערך בשבע, על מנת לאפשר לגוף את המנוחה לקראת הטיפוס הלילי. מתעוררים באחת בלילה, הגזייה נדלקת, התה נמזג, ארוחת המוזלי משקית שוויצרית שטובה לעוד כמה שנים קדימה נפתחת, מתלבשים, מתעטפים, נועלים נעלי טיפוס, מצלמה לעמדות בתוך המעיל, כפפות בתול כפפות על הידיים, ובשתיים בלילההתרמיל עם ציוד הטיפוס על הגב ומתחילים לצעוד.

ההליכה לא קלה ומטפסים לאט לאט בגובה ממחנה הבסיס הנמצא בגובה של 5000 מטרים. השביל הופך לעליה תלולה יותר , בין הסלעים, צוברים גובה באיטיות, 5100 מטרים, 5200…5300 והנשימה כבדה.

עם הידיים דוחפים את הגוף אל הסלעים, כמה צעדים ועוצרים להסדיר את הנשימה. עוד כמה צעדים ושוב עוצרים להסדיר את הנשימה.

השמש מתחילה לצאת.

הגוף כבד ואיטי וג’אמצ’נג המדריך בודק זמנים. אסור להאט את הקצב ע מנת להגיע לפסגה עד שעת צהרים ולרדת לפני שמזג האוויר מתחלף כמו שבדרך כלל קורה כאן.

בנקודה מסויימת העלייה בשלג הופכת להליכה על קרח ויש צורך לרתום את הקמפונים לנעלי הטיפוס ולשפר את האחיזה.

בנקודה מסויימת משאירים חלק מהציוד הפחות נחוץ על מנת להקל על המשך הדרך, כל קילו יכול להיות משמעותי ואין צורך עם השמים הבהירים במעיל הנוסף במצלמה נוספת , בפנס הראש ועוד כמה פריטים.

אחרי הורדת הציוד העודף ההליכה בקרח פחות כבדה וניתן להתקדם בקצב טוב יותר.

מגיעים לנקודה בה נוצרה תהום בשל תנאי השלג ועל מנת להתקדם יש צורך בלחצות סולם שוכב המעוגן אל הקרח. ולאט לאט מתקדמים כמו באימונים על הקרחון של האוורסט.

המשך…

האתר בהקמה