מחלות גבהים, טיפול מניעה ומידע נוסף למתכננים טרקים או טיפוס לגובה רב

מתכננים טיול הכולל שהיה במקומות גבוהים? קצת מידע וכמה טיפים להתאקלמות לגובה ומניעה של מחלת גבהים, מה כדאי לעשות ועל מה לא כדאי להסתמך:

טיפוס הרים או גם טרק רגיל בגובה רב יכולה להיות חוויה משכרת חושים. הנופים, האופק הנפרש לפנינו מכל כיוון, האתגר , האנשים שאיתנו.

לצערנו לעיתים רבות מידי טרקים בגובה רב, מכ 3000 מטרים גובה ומעלה (למעשה ההשפעה על הגוף יכולה להיות גם מגובה נמוך עוד יותר מכ 2000 מטרים ומעלה) קצת נהרסים בשל תופעות שונות הקשורות במחלות גבהים.

כל גוף רגיש באופן אחר לאוויר הדליל (צפיפות האוויר הנמוכה) והיכולת להתאקלם לגובה שונה מאדם לאדם.

ניתן לסווג את מחלות הגבהים לשלוש קבוצות:

AMS-Acute mountain sickness

HAPE-High Altitude Pulmonary Edema – בצקת ריאות המתפתחת בגובה רב

HACE-High Altitude Cerebral Edema- בצקת במוח המתפתחת בגובה רב

AMS היא תופעת מחלת הגבהים השכיחה בעוד HAPE  ו HACE מסווגות כחמורות יותר ובדרך כלל יופיעו כשלבי התדרדרות קשים יותר (לא בהכרח כקשר ישיר ל AMS) ובגובה רב יותר ונפגעים מהן בעיקר מטפסי הרים אך גם במעבר חד מגובה פני הים לנקודה גבוהה מעל 3000 מטרים יש סכנה מתופעות אלה.

לא ארחיב כאן על המחלות עצמן יתר על המידה וניתן לקבל עוד אינפורמציה על המחלות עצמן כאן.

אז אנחנו מתכננים טיול או טיפוס ביעדים גבוהים, קונים ציוד, בודקים נתונים על המסלול, מוודאים שמזג האוויר מתאים לתוכניות וגם מתכוננים פיסית ומבצעים אימוני כושר.

חלקנו תוהים מה צריך לדעת ומה כדאי לעשות על מנת להתמודד עם תנאי הגובה.

יש מה לעשות על מנת להיות מוכנים יותר טוב, מראש או תוך כדי הטיול עצמו בין אם זה טרק רגיל או אם מדובר בטיפוס הרים בגובה רב.

נתון שאולי יפתיע חלק ממכם, הוא שכושר גופני אינו מדד להתאקלמות לגובה כך שגם אם אתם חזקים כמו שור ובכושר שיא אין הדבר אומר שהגוף שלכם חסין לאוויר הדליל (אך מן הסתם גוף בכושר יתנהג טוב יותר תחת העומס הקיים בטיול/טיפוס לעומת אדם בעל כושר גופני נמוך באותם תנאי התאקלמות).כושר גופני לכשעצמו לא יעזור לגופכם להתמודד עם חוסר החמצן ומה שעלול להתפתח בתנאים אלו של אוויר דליל ולא יגביר את ייצור כדוריות האדומות. אך כושר גופני גבוה יספק לגופכם את התנאים ההכרחיים על מנת שהגוף יוכל לעמוד במעמסה של אתגר גופני אינטנסיבי.

התאקלמות לגובה צריכה להלקח בחשבון עוד לפני היציאה לטרק עצמו. לדוגמה כאשר נוחתים בעיר גבוהה כדוגמת להסה בירת טיבט, בגובה של 3700 מטרים, עדיף להשאר בה לפחות מספר ימים ללא מאמץ על מנת לתת לגוף להתאקלם.

תכנון נכון של הטיול: הרבה מטיילים פשוט נגררים למסלול טיול בעל סיכון גבוה יותר מכל מיני סיבות של חוסר זמן וחיסכון בעלויות או בשל הצטרפות לטיול שכבר מתוכנן למטיילים אחרים. תכנון נכון יאפשר לכם יותר זמן האקלמות. עליית גובה מתונה, ימי מנוחה תוך כדי צבירת הגובה ובקרה והקשבה לגוף שלנו למקרה שלא הכל ילך כמו שהיינו רוצים ונוכל לרדת בגובה.

ניתן ורצוי לתכנן את הטיול כך שנצבור גובה במהלך היום ונוכל לישון בנקודה נמוכה יותר  כך שתוך כדי שינת הלילה הגוף לא יהיה במצב קיצון וימשיך במצב מנוחה את ההתאקלמות

צבירת גובה מתונה ושקולה הינה האמצעי ההכרחי על מנת להסתגל לגובה ואין לה תחליף למרות “עזרים” אשר אמנה בהמשך. יש לצבור גובה תוך בחינה עצמית גבוהה ואם מתחילים לסבול מתשישות או כאבי ראש אלו הם סימנים עבורינו לעצור את צבירת הגובה ואף לרדת מטה לאיזור בו לגוף יותר קל להתמודד עם החמצן הדליל.

לשם ההמחשה, האוויר בגובה 5000 מטרים דליל כחצי לעומת צפיפות האויר בגובה פני הים.

על פסגת האוורסט, בגובה 8848 מטרים, צפיפות האוויר הינה רק כשליש בהשוואה לצפיפות בגובה פני הים.

בדרך כלל מטפסים יאתגרו את הגוף בצורה מדודה “לעודד” את הגוף להתכייל לחוסר החמצן ויאפשרו את המנוחה והתנאים לכך בזמן התאוששות ולא רק תוך כדי עומס ותנאים מחריפים. ולכן כמו שציינתי את שנת הלילה נשתדל להעביר בנקודה נמוכה יותר מהנקודה המכסימלית אליה הגענו כפי שמטפסי הרים חוזרים על האמרה “climb high, sleep low”. מעל גובה 3000 מ’ נשתדל לא לצבור יותר מ 500 מ’ גובה ביום כמו כן, כל צבירה של כ 800 מטרים בגובה, נשאף לתת לגוף יום התאקלמות, בו לא נתאמץ יתר על המידה ונישן באותו המחנה או באותה נקודת הגובה אליה הגענו לילה קודם לכן.

מים ועוד קצת מים. כאשר הגוף נמצא בתנאי גובה, לחץ אוויר דליל, הגוף מנסה לחפות על כך ועובד יותר קשה, בנוסף לכך שאנחנו מתאמצים בשל תנאי הטיול או הטיפוס עצמם מה שגורם לאיבוד רב יותר של נוזלים. על מנת לאפשר לגוף את המשך ההתאקלמות ולא לתת לגוף להתייבש יש צורך בשתיה מרובה (לא קיצונית יתר על המידה, אין צורך לסבול מתופעות של רוויית יתר).

שימו לב, מים לא ימנעו מחלת גבהים! אבל הם יעזרו לגוף שלכם לא להתדרדר ולשמור על מצב “אופטימלי” בהתחשב בתנאים בהם אתם נמצאים.

נקודה חשובה להזכיר שלמחלת גבהים תסמינים דומים למצב התייבשות. חולשה, סחרחורות, כאבים בכליות, שפתים כחולות טשטוש , התכווצויות שרירים ועוד. אם נשתה מספיק (שוב, לא יותר מידי) ונסבול מתופעות שכאלה נדע שאנחנו כבר נתונים בתנאים של מחלת גבהים ויש צורך לסגת.

עוד פריט תזונה קטן שכדאי לזכור הוא פחמימות. מה שנתפס לעיתים כאוייב הוא מצרך נדרש בטיפוס גם בהקשר זה של מחלת גבהים. בתנאי חוסר חמצן , יותר במצבים רגילים הגוף מבצע תהליך מואץ של גליקוליזה ומחסל למעשה את המאגרים ליצירת אנרגיה הקיימים בגוף אם אינו יכול לספק אנרגיה זמינה לטיפול בתהליכי הנשימה ובשאר התהליכים המטאבולים המתקיימים כאשר חסר חמצן בנוסף לכך,  צריכה של פחות חלבון תחסוך אנרגיה מבחינה מטאבולית אם נדרש להתחשב בכך. תזונה הינו נושא שלם בפני עצמו וההתייחסות כאן היא רק בהקשר של תנאי הגובה וחוסר החמצן.

כמה דברים שלעיתים תוהים על קנקנם ויכולים להיות רלוונטים או דברים שאין  בהם צורך ממשי עבור טיפוס הרים או תרומתם נמוכה יותר מבחינת התאקלמות לגובה ביחס למה שמצופה לעיתים:

שהייה בחדר/אוהל היפוקסי: בעיקר למטפי הרים הרוצים שגופם כבר יהיה ברמת התאקלמות לגובה של כמה אלפי מטרים. חברות מסויימות כוללות משלוח של אוהל שכזה לקראת הטיפוס. על מנת לתרגל את הגוף לשהייה בגובה ולגרום לייצור מואץ של כדוריות דם אדומות יש לשהות באוהל שכזה במהלך השבועות הקודמים לטיפוס, לנצל את הלילות לזמן בו הגוף חסוף לאוויר הדליל ומשם את יכולת העברת החמצן לגוף.

ספורטאים לעיתים משתמשים בסביבת חדר כושר היפוקסי על מנת למקסם את ביצועיהם הספורטיבים אך יש לזכור ששהייה קצרת זמן בתנאים שכאלה מתאימים אולי לספורטאים מקצועיים אך בכללי מבחינת היכולת להסתגל לאוויר דליל אין באימון קצר שכזה מספיק זמן ליצור מצב הסתגלות של הגוף ולהעלות משמעותית את כמות הכדוריות האדומות בדמנו. אם אכן שוקלים אימון/הסתגלות היפוקסי, שהיה באוהל היפוקסי למשך לילות שלמים לדוגמה כן יאפשר התאקלמות ברמה מסויימת.

אוהל היפוקסי של חברת Hypoxico

דרך אימון נוספת שאנשים נוטים לחשוב כמשפרת מוכנות לטיולים בגובה רב היא אימון עם מסיכת אימון (training mask). גם כאן ישוב לזכור כי העובדה שאנו מקשים על הנשימה לא אומרת שאנחנו באמת מדמים שהות ארוכה בתנאי הגובה. אימון עם מסיכה אכן תחזק את השרירים והריאות המשתתפים במאמץ הנשימה אך אין באימון כזה  תנאים המדמים שהיה בגובה רב.

.

במהלך הטיפוס:

בנוסף למה שכבר תארנו בעניין ההתאקלמות לגובה תוך כדי הטיפוס חשוב להזכיר את הנקודות הבאות:

תרופות המשמשות לטיפול ומניעה של מחלות גבהים:

אצטסולמיד (Acetazolamide)- החומר הפעיל בכדרים למניעת מחלת גבהים. נמכר בשמות כמו Diamox, Uramox.

יש לקחת לפני העליה לגבוה בהתאם להוראות . הכדור אכן יכול לשפר משמעותית את היכולת שלכם להתאקלם לגבהים וניתמך מחקרית. לי באופן אישי הכדור אכן עזר בכמה מקרים. אם כי תמיד אעדיף עליית גובה מתונה ומדודה ובקרה עצמית אשר ניתן לעשות גם באופן מדידתי כפי שאסביר בהמשך.

דקסמטזון Dexamethasone- סטרואיד היכול לשמש להורדת בצקת במוח. יש לשים לב ש Dex יכול להעים תוך שעות את הבצקת במוח, אם הגענו לשלב חמור שכזה במחלת הגבהים אך הוא אינו עוזר להתאקלמות ואינו משפר את יכולת ספיקת החמצן. השימוש ב Dex יכול להיות מסוכםן לכשעצמו וניתן בדרך כלל במצבי חירום ולא במצב של תופעות שכיחות של מחלת הגבהים.

Ibpurpen: מחקרים מראים על יעילות החומר האנטי-דלקתי לטיפול בתסמינים של מחלות הגבהים, כדוגמת כאב הראש, גם אם נגרם בשל AMS. עם זאת לא לא ניתן להסתמך על נטרול הסימפטומים על מנת להמשיך לצבור גובה ללא בקרה נאותה והתאקלמות. אין מספיק מידע המקשר בין שיפור בתסמינים של AMS ומה שעלול להוביל בהמשך לואריאצות החמורות של HAPE או HACE. את החומר הפעיל IBUPROFEN ניתן למצוא בכדורים כדוגמת אדביל, אדקס ונורופן.

בודזוניד (Bodesonide) החומר הפעיל אשר נמצא במשאפים המשמשים לאסטמה. יש הטועים לסווג לו יכולת מניעה של מחלת הגבהים  וכבר נתקלתי במטיילים אשר סמכו על המשאף שלהם בשל הפעולה שלו על סימפונות הנשימה אך המחקרים מראים את חוסר יעילותו בהשוואה לתרופות פלסבו ואין לצרוך תרופה זו למניעה או טיפול במחלת גבהים.

סילדנפיל  (Sildenafil) הינו חומר פעיל הנמצא בתרופת הויאגרה. אמנם ההקשר נשמע מעניין וכבר שמעתי מטיילים אשר מזכירים אותו אך איך מחקרים המאשרים תרומה כלשהי  לטיפול ב AMS. כן ניתן לראות שיפור כלשהו בשמוש בחומר זה בעת התפתחות HAPE (בצקת ריאות). תרופה זו לא יכולה לשמש כתרופת קו ראשון או בכלל ואין מספיק מידע על משמשות תופעות הלוואי בגובה רב בשימוש בתרופה זו.

טיפ: האם למדריך שלכם לטיפוס או לטרק יש מד רמת חמצן בדם  (finger pulse oximeter) ? ההתקן הקטן הזה יכול להראות לכם האם מתאקלמים לגובה כראוי או שנדרש ממכם לנקוט פעולות מנע על מנת להימנע מהחמרה של תופעות מחלות הגבהים.  ניתן גם להצטייד במודד כזה כבר מהבית …המכשיר הקטן הזה יכול להציל לכם את הטיול ואף את החיים.

בגובה פני הים אנחנו מצפים לכ 95% ומעלה סטורציה של חמצן בדם.מדידה של 92% עלולה לרמוז על צורך בנתינת תוספת חמצן. ככל שעולים בגובה ועד שהגוף מתאקלם כראוי אנו נראה מספרים נמוכים יותר ויותר. יש לוודא שאנחנו לא נמצאים מתחת לרמות הנדרשות בהתאם לגובה בו אנו נמצאים אחרת אנחנו מסתכנים בהופעה מואצת של תופעות מחלות הגבהים.

תוספת חמצן מבקבוק: מטפסי הרים , המטפסים בצורה מסודרת ואחראית לוקחים איתם בלוני חמצן לשימוש חירום או מתוך ידיעה שמגובה מסויים צורכים חמצן מקבקוקים. דבר שבשגרה אצל רוב מטפסי ההרים מגובה מסויים, כמובן שבטיפוסים על הרים כדוגמת האוורסט אם כי יש גם מטפסים שעושים זאת ללא תוספת חמצן בכלל אך הם בודדים ביחד לכלל)

אם אתם מתכננים טרק מאורגן הכולל גבהים אשר מעל ל 5000 מטרים הייתי ממליץ לוודא שהחברה המארגנת לוקחת איתה בציוד העזרה הראשונה גם חמצן חירום

לגבי קפה ומשקאות קפאין. כל עוד אתם לא שותים קפאין באינפוזיה לא צריכה להיות בעיה. אפילו להיפך אם אתם שותים כמה משקאות קפה לאורך היום בשל הפעולות של הקפאין בגופינו. כל עוד לא מגזימים יתר על המידה וגורמים להשתנה קיצונית אתם בסדר עם קפה.

Ginkgo Biloba הינו עץ אסייתי והינו השורד האחרון מזן עצים עתיק. לאחרונה מחקרים מראים כי תוסף תזונה של גינקגו , המופק מעלי העץ משפר התאקלמות למחלת גבהים. תוסף תזונה המופק מעלי העץ הופך נפוץ בשנים האחרונות ללא קשר למחלת גבהים ומייחסים לו סגולות רפואיות נוספות ובסין הוא ידוע מאוד בתחום הרפואה הטבעית

אם כל זאת לא עזר לכם לשרוד בצורה טובה את חוסר החמצן אז אתם בנקודה שבה…כדאי לבדוק שהביטוח הרפואי שלנו כולל חילוץ J וברצינות, יש דברים שעדיף לא לזלזל בהם, ולקחת בחשבון שדברים קורים, הגוף היא מכונה לא תמיד צפויה ובשביל דולרים כאלה ואחרים כדאי להיות מכוסים ולאפשר לנו חילוץ ואשפוז.

אגב אשפוז, במשלחות טיפוס במקרי חירום בהם אין אפשרות לחילוץ והזמן יקר יתכן שהיה לכם זמין תא לחץ שטח. תא לחץ שטח ניתן למצוא בנקודות מוצא (base camps) למשלחות הטיפוס הגדולות. משמש בדרך כלל למצבי טיפול בהם מטפס אשר כבר סובל מתופעה מוקצנת של מחלות הגבהים נאלץ לרדת בדחיפות לטיפול, ותא שכזה יכול להיות מה שישאיר אותו בחיים.

The PAC® (Portable Altitude Chamber)

 

לסיכום, תוכלו למצוא במסגרת הבאה את עיקרי הדברים שיש לקחת בחשבון בהקשר זה של מחלת גבהים, תנשמו ותהנו :-).

·        תכנון נכון- אפשרו מסלול הלוקח בחשבון זמן להתאקלמות ·        כושר גופני- ברמה הנדרשת לעומס בטרק או הטיפוס- יש לזכור שכושר גופני אינו מדד להתאקלמות לגובה  אלא צורך “מקביל”. ·        במהלך הטיפוס: ·        עלייה שקולה בגובה: עבור רובינו, צבירה של 300 מ’ גובה בכל יום טיפוס נחשבת כריאלית. ·        ניתן להצטייד במד סטורציה כמוניטור להתאקלמות ראויה של הגוף. ·        לשתות ·        חשים סחרחורתת כאבי ראש, חוסק תאבון, תשישות….אלו סימני אזהרה. יש לאפשר מנוחה, לרדת לגובה נמוך יותר ולתת לגוף להתאקלם. אם לא מרגישים טוב בגובה יש להניח שזו מחלת גבהים כל עוד לא הוכח אחרת. ·        לאפשר שינה בנקודת גובה נמוכה יותר מנקודת גובה השיא היומי. ·        לצבור עד כ500 מטרים בגובה ליום. כל 800~1000 מטרים עליה בגובה להעיר לילה שני באותה הנקודה. ·        ביום המנוחה, הליכת התאקלמות לנקודת יעד גבוהה יותר וחזרה. ·        להקלה על תסמינים- ibprupen ·        למניעה וטיפול במחלת גבהים – Acetazolamide. אם אנחנו מטופלים בכדור ועדיין סובלים מתסמינים יש לרדת בגובה, לנוח, ולשקול בהתאם את המשך הטיפוס. ·        אלכהול- שתייה מדודה או המנעות במיוחד בטיפוס אקסטרימי לגובה רב. אלכהול עלול להאט את פעולת הנשימה. ·        בלון חמצן לחירום- למטפסי ההרים, ניתן בדרך כלל לקבל כחלק מציוד המארגן של מוציאי הטיפוס. ·        ביטוח רפואי המוגדר עבור טיולי אקסטרים וגובה המאפשר חילוץ

אין לראות באמור המלצה רפואית. הכתיבה מרכזת ידע הנצבר מנסיון מנסיון בטיולים ובטיפוסי הרים ותמצות מאמרים רפואיים או טכנים בנושא אך אינה מחליפה ייעוץ רפואי או הכירות אישית של כל אחד עם גופו.